סיפור של תכשיט
שמה של הטבעת "מי זהב" נלקח כהשראה מהפסוק בסוף פרשת וישלח " וַיָּמָת בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב."
שנים רבות היה זה פסוק קסום בעיניי. הוא בסך הכל מספר את שושלות המלכים של ארץ אדום, וכבר בנערותי תהיתי מי זו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב. מהיטבאל? מי זהב? מי הוא זה שקרא לילדיו בשמות כאלה?
לימים כשהתבגרתי ראיתי, שרבותינו המקובלים, התייחסו ברצינות רבה לפסוקים אלה, ומצאו בהם סודות גדולים בבריאת העולמות שקדמו לעולמנו – עולם התיקון.
וכך סיפרו, שכל המלכים מתו, חוץ מהאחרון והוא הדר (הדר? איזה שם יפה) ושם עירו פעו (מזכיר לי פעיה של תינוק), ושם אשתו (אצל אף אחד מהמלכים לא מוזכרת אשתו) מהיטבאל (טוב מהא-ל?) בת מטרד (אוי, פתאום קצת לא נעים, טרדה, הטרדה ,נטרד מן העולם…) בת מי זהב (שילוב של מים וזהב)
המים מסמלים את מידת החסד, השופעת.
והזהב את הדין הקשה ברוב יופיו ועוצמתו.
מי-זהב – שילוב של שניהם.
וכך כשסיימתי את הטבעת, וראיתי את אבן ה"אקווה מארין" (מי-הים בלטינית) מאירה כמו מעין מים זכים בתוך כוס השיבוץ הזהובה, ראיתי בעיניי איזשהו הד, למי-זהב מסוף פרשת "וישלח".
לבנותי הקטנות לא סיפרתי, שפעם עוד עלו לי מחשבות משונות לקרוא לאחת מהן "מי זהב"…
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת.