איך אני מסתדר עם כתבה במגזין?
אני משתדל להתרחק מפרסום.
לא טוב לי.
צריך את השקט, את הסטודיו, את הספרים.
מצד שני, אומן בלי קהל…
כמו אוטו בלי מנוע, אולי (למישהו דוגמא יותר טובה?).
הקהל הוא מניע,
הקהל עוזר לאומן, לפעמים לכוון את עצמו.
כמו שאומרים היום "לדייק את עצמו"
הקהל הוא המקום בו נוצר לפעמים האירוע עצמו.
כמו שנשאלה השאלה ב"נסיך הקטן" האם יכול להיות מלך בלי עם?
אני חושב שלא.
גם לא יכול להיות תכשיט בלי שמישהי תענוד אותו.
שם היצירה מגיעה לסיומה המלא.
אך מצד ראשון, לא טוב לי עם הפרסום.
הכתבה המצויה לפניכם, שנכתבה מתוך הערכה, מלווה במעט הגזמות חינניות, לטעמי. אמנם חינניות, אך הגזמות…
אז מה עושים?
אתם רואים הפעם הכרעתי באופן הזה.
קראו נא, ואשמח לתגובתכם.
שאר הכתבה בקישור –
