סיפור של תכשיט
הכל התחיל בטיול משפחתי, בחורף בשכונת הבוכרים, בירושלים.
אחרי טיול שורשים מעמיק, השמש הודיעה שהיא מסיימת את תפקידה היום, ואנו, הבנים, חיפשנו מקום להתפלל מנחה.
היעד המועדף הוא בית הכנסת מוסאיוף המפורסם בשכונה.
בית הכנסת בנוי קצת כמו שטיבל אשכנזי, הוא מחולק למספר בתי כנסיות קטנים, ובהם מתקיימים מניינים ברצף.
נכנסנו לאחד מבתי הכנסת,והתפללנו.
לאחר התפילה עוד התיישבתי למספר דקות, כשעיניי משוטטות, ומחשבותיי מנסות לאחוז איזשהו קו מחשבה אחיד.
לפתע, עיניי ירדו אל שיפולי המוט המחזיק את המעקה שניצב בצידי המדרגות של ארון הקודש.
אורו עיניי! איזה עיטור מעניין.
"אמיתי!" זעקתי (בשקט, כמובן)
"הבא נא את סמרטפונך, וצלם לי בבקשה את העיטור הזה, מכמה זוויות שאתה יכול."
אמיתי מצלם, ומחשבותיי זוממות כבר את התכשיט הבא.
הבאנו את הצילומים הביתה.
הם יצאו מעט מטושטשים, הזוויות גם הקשו על העניין. המוט באמצע הפריע, וגם העובדה שעל העיטור עברו אי אילו שנים, וקצת כירסמו בו, לא עזרה במלאכת השחזור.
שירטטי על נייר שרטוט, חזור ושרטט, עד שבסוף הגעתי לסקיצה שמצאה חן בעיניי.
מסרתי אותה אחר כבוד לשרון אביבי טכנאית ה rhino והרי הוא לפניכם.
לכבודו של בית הכנסת, התליון והעגילים נקראים אצלנו במשפחה "תליון ועגילי מוסאיוף"
Reviews
There are no reviews yet.