עגילי רימון ביכורים – כסף מושחר

סיפור של תכשיט

פעמון ורימון – וגבולות האינטימיות אורות גנוזים בפרשה – "תצווה"

בפרשה זו מתוארים בגדיו של הכהן הגדול,

ביניהם המעיל שהיה מעוטר בשוליו ברצף של פעמונים ורימונים

מה הם גבולות האינטימיות?

הייתי רוצה לומר – אין גבולות.

בקרבה בין אנשים הייתי רוצה לראות הכל פתוח, הכל נגיש, בכל זמן, בכל עת, ובכל שעה.

זה לא נכון. לא באמת רוצה.

היכן אנו חווים אינטימיות? בבית עם הילדים, עם בן/בת הזוג, עם חברים קרובים, עם מורה נאמן של החיים. בכל המקומות הללו אנו נפתחים, אנו מרגישים קרבה, אנו מרשים לעצמנו להלך יותר בחופשיות.

אבל גם כאן צריך להיזהר, ואולי דווקא כאן צריך להיזהר.

להיזהר שלא להיכנס למרחב האינטימי בלי לבקש רשות, בלי להודיע, בלי לדפוק על הדלת.

"אמר רבי שמעון בר יוחאי – ארבעה דברים הקדוש ברוך הוא שונאן, ואני איני אוהבן: (השלושה הראשונים אינם מענייננו כרגע, אבל הרביעי הוא – )…. והנכנס לביתו פתאום, ואין צריך לומר בתוך ביתו של חברו " (מדרש ויקרא רבה כא,ח)

איזו חריפות! "שונאן", "איני אוהבן".

למה?

חושב כך – הבית הוא מקום בו אנו מרשים לעצמנו להתפרק מעט מהתצוגות שלנו. אנו נחשפים יותר, מרגישים יותר נינוחים, מאפשרים לחולשות שלנו לתפוש יותר מקום. כשמישהו נכנס למרחב הזה, הוא צריך לבקש רשות, וגם אם הבית הזה הוא רשותו (הוא בעל הבית) – הוא צריך להודיע על כניסתו, הוא צריך לאפשר לאחרים החולקים איתו את המרחב, להתכונן לכניסתו.

הווה אומר – אין לקחת את המרחב האינטימי שיצרנו עם הקרובים לנו כמובן מאליו. לא להתייחס אליו בגסות, לא להתייחס אליו באדנות.

אינטימיות – כך אומר לנו רבי שמעון בר יוחאי – לא תבוא כשאין גבולות. נהפוך הוא , דווקא אם נכבד את הרצון לצניעות של השותפים אלינו, נגיע לאינטימיות אמיתית.

כיצד מדרש זה קשור למעילו של אהרון הכהן?

התורה מתארת את מטרתם של הפעמונים והרימונים במעיל – "ונשמע קולו בבואו אל הקודש" שולי המעיל היו שזורים פעמונים שהיו מצלצלים בזמן שהיה מהלך, והתורה מנמקת זאת כך: "והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבאו אל הקדש לפני ה' ובצאתו ולא ימות".

מה הקשר אל הנכנס לביתו?

חושב שהמדרש התכוון כך – כל כניסה למפגש צריכה הכנה. גם כניסתו של הכהן אל קודש הקודשים צריכה הודעה מראש. אינטימיות לא יוצרים ב"בום", כנראה.

גם לא עם הקב"ה.