סיפור של תכשיט
ינון נתנאל, אחי הגדול, שאל אותי מה הכוונה, שבמשך חורף שלם עבדתי על המודלים של "קולקציית ירושלים".
אז אסביר, ואקח כדוגמא את התליון הזה.
זה התחיל בשיטוט עם מצלמה ברחובות ירושלים.
אני מחפש סורגים מעוצבים על חלונות ושערי ברזל.
השיטוטים נעו בין שכונת הבוכארים, מאה שערים ועד רחוב יפו.
גם בחיפוש "ידני" וגם בעזרת הדרכת ספריו הנפלאים של האדריכאל דוד קרויאנקר.
אז אחרי כמה ימי שיטוטים וצילום של מאות תמונות.
התחלתי לשבת על מודלים משעוה,
ובעזרת חוטי שעוה יצרתי כמה מודלים מתוך התמונות שנבחרו.
שלחתי אותם ליציקה אצל "זסלר" בתל-אביב.
ומתוך כל המודלים שיצאו, התחלנו להתבונן מה נראה כמו תכשיט.
את התליון הנוכחי "מצאתי" בחלון בית יפה, ברחוב החבשים.
גם כשהוא יצא מהיציקה הוא נראה מתאים,
ואז היה צריך לעבוד עליו, לשייף את כל ה"שוונצים", לעבד, ליישר, לעשות גימורים ובסוף ללטש ולהבריק.
הסתכלנו עליו.
היה חסר משהו.
עד שהבנו – אבן בקוטר 10 מ"מ במרכז.
יופי, חכמה גדולה לדבר.
אבל אבן כזו מצריכה שיבוץ "שיניים".
אף פעם לא עשיתי דבר כזה.
מלאכת השיבוץ, היא אחת מהמלאכות היותר מורכבות בעולם הצורפות.
בעזרת כמה אנשים טובים, וספרי עזר הגעתי לתוצאה טובה, שמצאה חן בעיניי.
כאן הפקדתי את התליון בידיה האמונות של תמר נתנאל שעברה לשלב התכשיטנות, הוסיפה אבנים ובחרה שרשרת מתאימה.
וכך יצא התליון הזה.
זו המשמעות של חורף שלם.
ועם בוא האביב, באה גם השמחה ללב.
Reviews
There are no reviews yet.